פסק-דין בתיק ת"ק 52805-03-12

1.                  זוהי תובענה שעניינה נזקי רכוש כתוצאה מתאונת דרכים. הצדדים חלוקים בשאלת האחריות לתאונה, וכפועל יוצא מכך האחריות בדבר התשלום לתובע, כאשר כל אחד מן הנתבעים טוען כי משנהו היה זה אשר גרם לנזק לרכבו של התובע.

על פי כתב התביעה, התובע הגיע לצומת כאשר הרמזור היה ירוק, אולם הוא בלם את רכבו  עקב חצייה של אמבולנס את הכביש, ובעקבות בלימתו נפגע רכבו בחלקו האחורי ע"י רכב יונדאי שבו נהגה הנתבעת 1 כאשר היא עצמה נפגעה ע"י רכב פורד שבו נהג נתבע 3.  בכתב התביעה צוין כי מבחינה כרונולוגית רכב הפורד היה זה אשר לראשונה פגע ברכב היונדאי, ולאחר מכן רכב היונדאי פגע ברכבו של התובע.

כאמור לעיל, עיקר המחלוקת בין הצדדים הינה האם רכב הפורד היה זה אשר פגע ברכב היונדאי לראשונה, או שרכב היונדאי פגע לראשונה ברכבו של התובע ולאחר מכן רכב הפורד התנגש ביונדאי.

הנתבעת 2 הינה המבטחת של הנתבעת 1, והנתבעת 4 הינה המבטחת של הנתבע 3.

2.                  הן התובע והן הנתבעות 1-2 טוענים כי רכב הפורד היה זה אשר התנגש ברכב היונדאי תחילה וכתוצאה מכך רכב היונדאי התנגש ברכבו של התובע, כאשר לאחר הפגיעה רכבו של התובע התדרדר קדימה ואילו  רכב היונדאי ורכב הפורד נשארו צמודים זה לזה.

3.                  לאחר ששמעתי את הצדדים, עיינתי במוצגים והתרשמתי מהעדויות שהובאו בפני, באתי למסקנה כי האחריות לגרימת התאונה מוטלת על הנתבע 3, וכי על הנתבעות  3 ו-4 לפצות את התובע בגין נזקיו כתוצאה מהתאונה.

4.                  מטעם התובע העיד הוא בעצמו. על פי עדות התובע הוא חזר על האמור בכתב התביעה והוסיף כי איננו בטוח לאשר התחולל מאחוריו אולם מבחינה עובדתית היונדאי הייתה צמודה לרכב הפורד והדבר אפשרי רק בסיטואציה בה הפורד התנגש ביונדאי והיא התנגשה ברכבו ורכבו התדרדר קדימה בכביש ושני הרכבים נותרו צמודים זה לזה, כאמור בכתב התביעה: "וכתוצאה מהפגיעה של הפורד ביונדאי נהדפה היונדאי לעבר רכבי ופגעה ברכבי מאחור ורכבי נהדף קדימה כשהפורד והיונדאי היו צמודים האחד לשני בזמן הפגיעה". 

עוד הוסיף התובע כי לאחר האירוע, הנתבע 3 יצא מרכבו והתנצל על כך שלא ראה את הרכבים בולמים ולא יכל היה להימנע מן הפגיעה ברכב היונדאי.

5.                  הנתבעת 1 ציינה בכתב הגנתה כי לאחר שמיעת האמבולנס ובלימת רכבו של התובע, בלמה גם היא בחוזקה ואף נותר מרחק בינה לבין רכבו של התובע, ולאחר מכן הגיע מאחוריה רכב פורד אשר התנגש ברכבה בעוצמה והדף את רכבה קדימה אל עבר רכבו של התובע.

בעדותה מוסיפה הנתבעת 1 ומציינת את תחושותיה מאותו אירוע: "אני זוכרת ששמתי "ברקס", ונבהלתי מאיך שהאוטו עצר. לא פגעתי ברכב שלו. הייתי מאד קרובה אבל לא פגעתי... הייתי בטוחה שאני אפילו אכנס בו, כי הייתי מאד קרובה אליו, ועצרתי והסתכלנו אחת על השניה כאילו - "יופי, לא נכנסנו בו". ואז הרגשתי "בום" וכןנכנסתי." (פר' עמ' 6 שו' 20-26).

על האמור חזרה הנתבעת 1 גם בחקירתה הנגדית כאשר נשאלה האם הינה בטוחה כי לא פגעה ראשונה ברכבו של התובע וענתה כי "לפי מה שאני זוכרת, שוב, בוודאות, היה לי כמה שניות שאפילו נשמתי לרווחה כי לא פגעתי בו. שוב, אכן, באמת, הייתי מאד קרובה אליו. אבל ראיתי שלא פגעתי בו." (פר' עמ' 7 שו' 1-2).

6.                  הנתבעת 2 הוסיפה בכתב הגנתה כי חיזוק נוסף לגרסתה של הנתבעת 1 הינה העובדה כי הנזק אשר נגרם לחלקו האחורי של רכבה של הנתבעת 1 היה גדול יותר מאשר הנזק בחלקו הקדמי, דבר אשר מצביע על פגיעה קשה יותר באחורי הרכב ומתיישב עם טענות התובע והנתבעת 1 - אך בעובדה זו לכשעצמה אינני מוצא כדי להוות ראיה המוכיחה את השתלשלות הענינים.

7.                  הנתבעים 3-4 בכתב הגנתם טענו כי הנזק לרכבו של התובע נגרם מפגיעה ראשונית של רכב היונדאי ורק לאחר פגיעה זו, רכב הפורד התנגש ברכב היונדאי. לחיזוק טענתם צרפו את הודעת התובע אודות תאונת דרכים שבו התובע מסר בכתב גרסתו לאירוע לפיו רכבו האחורי נפגע על ידי רכב היונדאי ורק לאחר מכן רכב הפורד פגע ברכב היונדאי.

8.                  אכן קיימת סתירה בין הכתוב במסמך שהוא הודעת התובע אודות תאונת הדרכים לבין האמור בכתב תביעתו ועדותו בדיון, אך התובע נתן לכך הסבר מתקבל על הדעת בדיון לפיו טען כי הודעתו לא נכתבה על ידו אלא על ידי נציג סוכן הביטוח ויכלה היתה להיות אי הבנה: "מה שכתוב בהודעת זה סוכן הביטוח רשם, לא אני. אני אמרתי לסוכן הביטוח ש"היונדאי" נתנה לי מכה, ול"יונדאי" נתנה "הפורד". אז סוכנת הביטוח כנראה הבינה הפוך, וזה מה שהיא רשמה. מה שקרה באמת זה שה"פורד" נתן ל"יונדאי", וה"יונדאי" נתנה לי מכה..." (פר' עמ' 6 שו' 3-5).

9.                  הנתבע 3 העיד כי חזה ברכב היונדאי פוגע ברכבו של התובע, ובחקירתו הנגדית נשאל הכיצד יכול היה לראות את התרחשות הדברים מתוך רכבו הפרטי אשר כל הרכבים באותו גובה, ולשיטתו הוא ראה את רכבו של התובע מתדרדר עקב הפגיעה של היונדאי (פר' עמ' 7 שו' 22-23). לא ברור כיצד יכול היה לראות את הפגיעה ברכב שלישי  לפניו.

כמו כן, בעדותו של הנתבע 3 העיד כי נסע במהירות של 60-70 קמ"ש, וזאת בכביש עמוס לשיטתו, ולפני צומת מרומזרת, וכי בעת הפגיעה כריות האוויר נפתחו (פר' עמ' 7 שו' 8 ושו' 15) ויש בכך כדי לתמוך במסקנה כי מהירותו אכן גרמה להדף ממשי ברכב היונדאי אשר פגע בעקבותיו ברכבו של התובע.

10.              עיון בצילומים אשר צורפו מטעם התובע בכתב התביעה אינו מביא למסקנה חד משמעית ביחס לאחריות לתאונה, ואין הם מעלים או מורידים בשאלת אחריות מי מהנתבעים בנזק הרכב, שכן עיקר הצילומים הינם של הנזק אשר נגרם לרכבו של התובע ואינם מתעדים את מנך הרכבים ביחס לרכבו של התובע, ועל כן קביעתי מבוססת עיקרה על האמון אשר נתתי בעדויות אשר נשמעו בפני, והגיונן.

11.              מכל האמור לעיל, אני מוצא את עדותו של התובע ושל הנתבעת 1 מהימנים ואשר עולים בקנה אחד עם נסיבות המקרה והממצאים העובדתיים, ומשכך אני קובע כי הוכח בפני במאזן ההסתברויות כי האחריות לקרות התאונה מוטלת על הנתבעים 3-4, כאשר הגורם לתאונה הינו הנתבע 3.

12.              אשר לגובה הנזק - הוגשה חוו"ד שמאי לפיה הנזק לרכב התובע הינו בסך כולל של 8283.56 ש"ח. האמור בחוות הדעת לא נסתר ואין כל ראיה אחרת בפני לגובה הנזק לרכב התובע. לסכום זה יש להוסיף את שכ"ט השמאי בסך 754 ש"ח.